פרק
א'
"דע
כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות
וכו' (בע"ח ש"א היכל א')," בסוגריים
נאמר שכך כתוב בספרו של האר"י "עץ חיים" בשער א' (ענף א') היכל א':
"הדברים הללו צריכים ביאור, דמטרם שנאצלו העולמות, איך היה שם בחינת מקום של
מציאות, שהיה האור הפשוט ממלא אותו כולו," איך אפשר להגיד על מקום לפני
העולמות. מקום הכוונה למקום חיסרון, מקום שצריך לעשות שם תיקונים ואז על ידם לקבל
אור. ואם עדיין אין עולמות, העלמות על האור, אז איך יכול להיות מקום ריק מאור? "וגם
ענין עליית הרצון להצטמצם כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו," אנחנו
אומרים כך: "שאז שעלה מרצונו להציל נבראים..." "עלה מרצונו"
זה עניין עליית הרצון שזה גרם לצמצום, אז אין סוף צמצם את עצמו לנקודה האמצעית "דמשמע
מדברי הספר, דכבר היה שם איזה חסרון חס ושלום," היה חסרון, ואז
הוא עלה ברצונו, תיקן את הרצון שלו, שהרצון הזה היה בכל זאת להשלים את מצבו. איך
היה דבר כזה שחסר היה שם משהו באין סוף, שהוא הלך להוסיף עוד משהו? מה היו
החסרונות, מה חסר היה לו בכל זאת? הרי אנחנו מדברים שיש שלמות באין סוף. "גם
ענין הנקודה האמצעית אשר בו ממש, ששם היה דבר הצמצום, שהוא מתמיה מאד, דהא
כבר אמר שאין שם ראש וסוף, ואם כן איך יש האמצע," יש בכלל תוך?
הרי נאמר ולא היה לו ראש ולא היה לו סוף, אלא היה אור אחד פשוט ממלא את כל
המציאות, כל המציאות זה נקרא כ"תוך". אז איך יכול להיות תוך בלי ראש
ובלי סוף? "אמנם כן, הדברים הללו עמוקים מני ים, ועל כן אני מוכרח להאריך
בביאורם."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה