אות
א'
"אין
דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול באין סוף
המושגים
ההפוכים אצלנו כלולים בו יתברך
בסוד
אחד יחיד ומיוחד"
"דע
שאין לך שום מהות של ישות בעולם, הן מן המוחשות אל החושים שלנו, והן מן המושכלות
בעין השכל שלנו," יש לנו שכל ויש לנו חושים, שגם בזה
וגם בזה אין לנו שום דבר שממלא אותם "שאינו כלול בבורא יתברך, דהא כולם
נמשכין לנו הימנו יתברך," כל מה שאנחנו רק יכולים להרהר שישנו בנו, גם
בשכל וגם בהרגשה, נמשך מהבורא, כבר מזה אפשר לחשוב שמה שבא לאדם בא מלמעלה, מה
שהוא עושה עם זה כבר תלוי בו.
"וכלום יש לך נותן מה שלא יהיה בו," אם
זה בא מלמעלה בודאי שיש לו את זה
"וענין זה כבר מבואר היטב בספרים, אמנם צריך להבין, שאותם המושגים, שהם נפרדים
אצלנו, או הפוכים," בהרגשתינו או במוחינו, בשכלינו,
המושגים כאילו הפוכים אחד מהשני: הרגשת יסורים או תענוג, הבנה שזה אמת או שקר, שזה
צדק או אי צדק, כל מיני דברים הם הפוכים גם במושכלות וגם בהרגשות "על דרך
משל מושג החכמה נבחן בהפרש מן מושג המתיקות," הוא
נותן דוגמה בין השכלה להרגשה "שהחכמה
והמתיקות ב' מושגים נבדלים הן זו מזו, וכן מושג הפועל, הוא ודאי בהפרש מן מושג
הפעולה, שהפועל ופעולתו בהכרח ב' מושגים נבדלים זה מזה,"
נגיד זה בכוח וזה בפועל, הפועל זה מי שפועל, ופעולתו זה נקרא המעשה שעושים,
ובוודאי הם שני מושגים שונים "ומכל שכן המושגים ההפוכים, לא רק שונים
וכמו המתיקות והמרירות וכדומה, הן נבחנות," כל המושגים האלה, "ודאי
כל אחת לעצמה," אצלנו, "אמנם אצלו
יתברך, יהיו החכמה
והתענוג, ומתיקות, וחריפות, ופעולה, ופועל, וכדומה מן הצורות המשונות וההפוכות, כל
זה כלול כאחד באורו הפשוט, בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל,"
"אצלו" זה מה שנקרא, באור
הפשוט, לא חס ושלום בעצמותו, שעליו לא מדברים. אלא רק באור שמגיע אלינו, האור
הפשוט, שהוא נקרא אור שאין לו עדיין קשר עם הכלי, זה התענוג שבא והכלי עדיין לא
מתחיל להבדיל בו, לפי תכונותיו, איזה מין אופן מסויים. אז לפני שאני מבדיל משהו,
זה כמו שקע חשמלי, דוגמה שנתן בעל הסולם, שמשקע חשמלי אפשר שיהיה גם חום גם קור גם
לחץ גם ואקום, מה שרוצים ממנו, אבל בו בעצמו אין שום דבר, הוא מופשט מהכל,
אני מתלבש עליו עם כלי מסויים, ולפי
תכונות הכלי אני מוציא ממנו איזו צורה חיצונית מסויימת. אבל
בו עצמו זה איננו. או שאפשר להגיד שהוא בכוח כולל את כל הצורות האלה, אבל אצלו זה
לא מתחלק לצורות.
"כל זה כלול כאחד באורו הפשוט, בלי שום
הכר והבדל ביניהם כלל, אלא במושג אחד יחיד ומיוחד:" מה
זה "אחד יחיד ומיוחד"? האם יש כאן שלושה דברים? האם הם שלושה מושגים
שונים או ששלושתם מדברים על דבר אחד ורק אנחנו כדי להדגיש ולהבחין את היחוד הזה
צריכים להגיד את שלושת המושגים האלה שקיימים בו? "אחד, מורה שהוא בהשוואה
אחת. יחיד, מורה על הנמשך הימנו, שגם כל אלו הריבויים המה אצלו יתברך בצורת יחיד
כמו עצמותו יתברך. ומיוחד, מורה הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות," כלפינו
כביכול, "אמנם כח אחד פועל כל אלה, וכולן חוזרות ושבות ומתיחדות בצורת
יחיד, שהצורה היחידה הזו, בולעת כל הצורות המתראות בפעולותיו,"
כלפינו נראה שאלה כל מיני צורות שונות
ומשונות, אבל הוא נקרא "מיוחד" דווקא בגלל שהן מתאחדות אצלו ביחד.
"והוא ענין דק מאד,
ולאו כל מוחא סביל דא." ולא
כל כך קל לכל אחד לקבל את זה, להבין את זה, לסבול את זה "וכן פירש לנו
הרמב"ן ז"ל, על ענין אחדותו יתברך בסוד אחד, יחיד ומיוחד, וזה לשונו,
בפירושו על ספר יצירה פ"א מ"ז, יש הפרש מן אחד, ויחיד, ומיוחד: שם
המתפרש, כשהוא מתיחד לפעול בכח אחד, נקרא מיוחד.
וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, כל חלק שממנו, נקרא יחיד. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד,
עד כאן לשונו הזך. פירוש, מתיחד
לפעול בכח אחד, רצונו לומר שפועל להיטיב כראוי ליחודו. ואין שינוי בפעולותיו.
וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה חס ושלום כפועל
טוב ופועל רע, אז נקרא יחיד" למה לא לפי פעולותיו? אלא "מפני
שלכל פעולותיו המשונות" כביכול, "יש להן תוצאה יחידה, להיטיב. ונמצא
שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה ואינו משתנה על ידי פעולותיו המשונות. וכשהוא בהשואה
אחת נקרא אחד כלומר אחד מורה על עצמותו יתברך שאצלו כל מיני ההפכים
הם בהשואה אחת. כמו שכתוב למעלה. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל," חכם
אחר, "שאצלו היודע והידוע והמדע אחד הם. כי מאד גבהו מחשבותיו ממחשבותינו
ודרכיו מדרכינו."
באמת איך שאנחנו מבינים את העולם, לא כל כך קל
לתפוס את זה, הוא אומר כאן שכל הדברים שאחר כך באים להרגשת הכלים וניראים בתוכם
כעבר, הווה, עתיד, כשבעצם ברוחניות אין לנו מושג זמן, או ניראים כטוב ורע או
כיסורים ותענוגים, אצלו אין שום שינוי בין אחד לשני, אלא זה רק כלפי הכלי. גם כל
ההבנות, לא רק ההרגשות, וכל מה שרק אנחנו יכולים באיזו צורה להרגיש במוחא ובליבא,
אצלו זה הכל כאור אחד פשוט, שאין בו שום הבדל ואי אפשר לחלק אותו בלי שום אופן או
מושג, אלא רק הכלי בתכונות שלה מחלקת או נותנת כינויים של התפעלות מן האור ומתפעלת
ממנו לפי מצבה איך שהיא בנויה ומתוקנת.
אז בכל זאת כלי צריכה כל פעם ליחד את כל
הצורות שלה למקור אחד יחיד ומיוחד ובגלל זה ישנם לנו שלושת המושגים האלה כלפיו.
כשאני אומר שהוא אחד ושהוא יחיד ושהוא מיוחד, בזה אני מתקן את ההרגשה שלי בהתאם
לאור הפשוט. אם הייתי באור הפשוט לא היו לי המושגים האלה אחד, יחיד ומיוחד, כי
אצלו זה קיים. לתקן את ההרגשה שלי שהיא בכל זאת הולכת לפי זמן, לפי מקום, לפי
הרגשת מר ומתוק, לפי הרגשת שכל וטיפשות, לתקן אותה בהתאם למקור של אין סוף, אני
אומר שהוא אחד יחיד ומיוחד. זאת אומרת, זה ההפרש כאילו ביני לבינו שאני מקבל ריבוי
התפעלויות ממנו, שגם הריבויים האלה הם שונים והפוכים.
אלו דברים מאוד עמוקים וזה תמיד נתפס לפי הרמה
של האדם, לכן אסור לגלות את העמקות שבזה,
אבל בכל זאת בשביל שיהיה מובן לנו הלאה, אנחנו צריכים לקבוע משהו בינתיים:
אנחנו תמיד מרגישים לפי תכונתינו, לפי איך שאנחנו, מה שאנחנו, כך אנחנו בודקים
וקובעים מי האור, ובתוך האור יש רק דבר אחד אותו אנחנו קוראים "להיטיב
לנבראיו". "להיטיב לנבראיו" הזה מתחלק אצלנו לאלפי פעולות, הרגשות
והבנות, אבל בהתחלה גם זה צריך לזכור, שכל מה שהתחתונים יכולים להרגיש ולחשוב, שגם
הרגשות וגם המחשבות באות מהבורא. עוד הפעם: הכוונה היחידה, במטרה היחידה ומהמקור
היחיד. ורק הכלי מרגישה שהיא מקבלת עכשיו למשל, יסורים,כך זה נראה כלפי הכלי
בינתיים, בגלל שהרגשות שלה לא מתוקנים, בגלל שהכלים לא מתוקנים, אז כלפיה זה נראה
למשל, כאי צדק, כשקר, כיסורים.
אפשר להגיד
בצורה יותר פשוטה: מלמעלה בא רק הטוב המושלם, הצורה שזה מתקבל בתוך הכלי שלי יכולה
להיות כאילו הפוכה ממנו, למשל אם בא לי רצון להרוג, לגנוב, לעשות דברים הכי
מכוערים שרק יכולים להיות במציאות, זה לא בא מהבורא, ממנו זה בא בצורת טוב ומיטיב,
בצורה הכי מושלמת, אלא בתוך הכלים שלי זה מקבל צורה כזאת.
שאנחנו נמצאים בתוך ים של אין סוף, איך שאני מקבל את התפעלותי
ממנו זה תלוי בכלים שלי. כשאני מתקן את הכלי, אני מרגיש מציאות יותר אמיתית.
וכשאני מתקן עוד יותר, אני מרגיש מציאות עוד יותר אמיתית, וכך הלאה עד שאני מרגיש
רק כביכול את האור הפשוט שיש לו כוונה אחת, מחשבה אחת, פעולה אחת, בצורה אחידה
לגמרי. לפני זה אני נמצא בו. שום דבר לא משתנה, משתנים רק התיקונים שלי ובהתאם לזה
ההרגשות שלי. בכל נקודה ונקודה אם אני רוצה לייחד מה שיש לי לבורא
אני גם באחד, גם ביחיד, גם במיוחד, חייב לייחד את התפעלות הכלי ואז אני כאילו
משווה את ההרגשה שלי למה שבאמת, אם אפשר להגיד, מחוץ לכלי, לפני שכלי מחלקת את
התפעלות האור לפי תכונותיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה