אות י"ח

אות י"ח

                              "כל המציאות כלולה באין-סוף-ברוך-הוא, ונמשכת יש

                                           מיש, ורק הרצון לקבל בלבד הוא מחודש,

                                                             ונמשך יש מאין."        

"ודע, דכל ענין החידוש, שהמציא הבורא יתברך בזו הבריאה, שאמרו ז"ל, שהוציא אותה יש מאין, אין זה החידוש נופל, זולת על הצורה של הרצון להנות, המוטבע בכל נברא. שיותר מזה, לא נתחדש כלום בסוד הבריאה. שזה סוד יוצר אור ובורא חושך, ופירש הרמב"ן, דמלת בורא, מורה על חידוש, דהיינו מה שלא היה מקודם זה. והנך רואה שלא נאמר ובורא אור, והיינו משום שאין בו חידוש, על דרך המצאת יש מאין, כי האור וכל הכלול באור, שהוא כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם, כל זה נמשך, יש מן יש (מהבורא עצמו), כלומר שכבר כלולים הם בו יתברך,  ואם כן אין בהם בחינת חידוש, ועל כן נאמר יוצר אור, להורות שאין בו בחינת חידוש ובריאה, אבל על החושך, שהוא כולל כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים, עליהם נאמר, ובורא חושך, כי המציא אותם יש מאין ממש. כלומר, שאין זה חס ושלום במציאותו יתברך כלל וכלל, אלא שנתחדש עכשיו, אשר השורש לכולם, הוא הצורה של "הרצון להנות", הכלול באורותיו המתפשטים הימנו יתברך." באור שמתפשט בנברא יש בחינה הרצון לקבל, שבהרגשתו יש שלילה, הרגשת החושך, שלילה הכוונה לשלילת התענוגים שנמשכים מהבורא.

   "אשר מתחילה היא רק כהה מן האור העליון, ועל כן נקראת חושך בערך האור, אבל לבסוף, משתלשלים ויוצאים מחמתה הקליפות, סיטרא אחרא והרשעים, שהם נחתכים לגמרי על ידה משורש החיים. שזה סוד הכתוב ורגליה יורדת מות, פירושו, רגליה, מורה על לשון סוף דבר, ואומר שרגליה של המלכות, שהיא בחינת הרצון להנות, שישנו בהתפשטות אורו יתברך, בסוף משתלשלת הימנה בחינת המות לסיטרא אחרא, ולהניזונים ונמשכים אחרי הסיטרא אחרא."

   אי אפשר להגיד על האור מילה אחת, אלא מתוך רצון שמרגיש את האור. כשאור מתפשט אז כבר מדברים על הרצון שבו האור מתפשט, שמרגיש את האור כמתפשט, כממלא אותו. אנחנו לא יכולים לומר מילה על האור עצמו, לכן גם האורות שאנחנו מדברים עליהם, מלכתחילה אנחנו מדברים על היחס אליהם מתוך הכלים.

   רצון להנות, זה כשכלי מרגישה את האור המתפשט בה. הרגשת מוות זו הרגשת השינוי מהמקור. כשכלי מרגישה שבאמת היא נחתכת מהמקור, אז אנחנו מדברים על סך כל התפתחות מודעות הכלי כלפי האור. זה שהאור מפתח את הרצון לקבל עד כדי כך שהכלי מתחילה להרגיש את מצבה האמיתי, את תכונתה האמיתית. ולפי זה הכלי כבר קובע החיים והמוות, הוא נותן את ההגדרה מה זה חיים ומה זה מוות. בושה זו הסיבה שממנה אחר כך מגיעים להחלטה שזה מוות. בושה שייך להרגשה ומוות שייך למצב שהכלי קובע.