אות ז'

אות ז'

"איזה יחס יש מעבודת ע' (70) שנה לתענוג נצחי,

ואין לך מתנת חנם גדולה מזו"

(אם צריכים לסבול כאן סך הכל 70 שנה ונגיד מתוכן לעבוד 20 שנה ולהתעורר לקום לתפילה וכיוצא בזה ואחר כך נצחיות, כמה שלא תעבוד איזו השתוות יש בין זה לזה?)

"ודבריהם ז"ל אלו, מוקשים מאוד סביב סביב, מתחילה קשה, הרי עיקר מגמתנו ותפילתנו הוא, מאוצר מתנת חנם חננו," להסתלק ממתנת חינם שלא תהיה לנו בושה, "ואמרו ז"ל שאוצר מתנת חנם, מוכן הוא, רק בשביל הנשמות היותר גדולות בעולם. וביותר קשה עיקר תירוצם. שתירצו, אשר במתנת חנם נמצא חסרון גדול, דהיינו בושת הפנים הנמצא לכל מקבל מתנת חנם, שלהשלמה זו, הכין יתברך את עולם הזה, שיש בו מציאות של יגיעה ועבודה," "עולם הזה" הכוונה הסתרה. כאן יש לנו מציאות של יגיעה ועבודה להאמין ולקיים, להתקרב לבורא, למרות שבגלל ההסתרה אין לנו שום תשוקה לזה. מצד אחד בתפילות שלנו אנחנו אומרים לו: תביא, תביא, תביא, מצד שני כתוב: כל הבריאה היא מה שלבר ממדרגה מכל העולם הזה, וכל ההסתרה זה בשביל להתפטר מהבושה. בושה מרגישות רק נשמות מיוחדות, הם מרגישות שהן מקבלות חינם. אדם לא משתוקק לרוחניות בגלל שהוא מרגיש בושה, מתי אנחנו כן מרגישים בושה, חוץ מלכות דאינסוף שעושה צמצום בגלל בושה?

   כשאני עולה מלמטה למעלה אין לי בושה, כי אני נמצא בהסתרה, יש לי בכלל בעיה להכיר את הבורא, אני לא רואה כלום, אני צריך לתת יגיעה ורק בהתאם ליגיעה אני מקבל התגלות. בושה לא יכולה להיות כאן כי אני מלכתחילה מכין כלי על מנת להשפיע ורק בצורה כזאת הוא מתגלה, זאת אומרת כל פעם אני עושה עבודה מראש על מנת שלא להגיע למצב בושה, וזה לא יכול לקרות אף פעם כי הסתרה כבר מוכנה לי. ההסתרה יורדת רק במידה שאני מלכתחילה מכין מסך, זאת אומרת, לא הבושה מעוררת אותי לבנות את עצמי, לבנות מסך על מנת להשפיע. זה בהתאם ליגיעה אבל לא בגלל בושה. בבושה אני רואה מלכתחילה את הנותן ואת המתנה, אבל אצלנו ישנה הסתרה. התגלות הנותן זה כבר במדרגה גבוהה.

אז בקיצור הוא אומר: "שתירצו, אשר במתנת חנם נמצא חסרון גדול, דהיינו בושת הפנים הנמצא לכל מקבל מתנת חנם, שלהשלמה זו, הכין יתברך את עולם הזה, שיש בו מציאות של יגיעה ועבודה, כדי שבעולם הבא יטלו את שכרם, חלף טרחתם ויגיע כפם," מה תירצו על זה:  אתה רוצה להתפטר מהבושה? בסדר תפטר ממנה. איך? נותנים לך מקום, מצב, שאתה נמצא בו בחושך בלי השפעת הבורא, כדי שלא תהיה כפוף לו ואז אתה יכול לעבוד ותמורת העבודה שלך לקבל  אחר כך בלי שום בושה, בגלל שהרווחת בעצמך, ביגיעתך.

"ותירוצם תמוה מאד, הא למה זה דומה, אל אדם האומר לחברו, עבוד עמי רגע אחד קטן, ותמורת זאת אתן לך מכל תענוגי העולם ושכיות החמדה, בכל ימי חייך. שאין לך מתנת חנם גדולה מזו, משום שהשכר אין לו שום השתוות עם העבודה, שהרי העבודה היא בעולם הזה, עולם עובר,  שלושים שנה, עשרים שנה, שאין לו ערך של כלום, כלפי השכר והתענוג של העולם הנצחי," כנגד העולם הניצחי ודאי אי אפשר להשוות אפילו לפי הזמנים. הוא פשוט משווה, שכמה שלא נעשה יגיעה לפי מה אנחנו יכולים למדוד אותה ולהגיד שזה שווה כנגד זה, באיזו צורה אנחנו בכלל יכולים לכסות את הבושה. אפילו שאין עניין בושה, שיש רק ענין שכר ועבודה בלי שום בושה, חייבים להיות שווים במשהו אחד כלפי השני, אם יש שכר ועבודה הרווח חייב להיות שקול כנגד יגיעה, וכאן בעינינינו איפה ישנה בכלל השתוות ביניהם.

"ואין צריך לומר באיכות היגיעה, שאין בה ערך של כלום, כלפי איכות השכר," למה? במה אני נותן יגיעה? נגד מה אני מתגבר? שאני לא עושה איזה מסיבה? שאני קצת פחות ישן? הרי הכל במידה ובמשקל גם ביגיעה, הכל בגבולות המותרות לפי השכל, אז איך יכול להיות אפילו זה כנגד השכר? וכל שכן "כלפי איכות השכר"? מהי בכלל איכות היגיעה שלי? שבזמן שאני שותה תה אני לאט לאט חושב עם השכל, זו איכות?  והעומק בכלל עד כמה אני נמצא בתוך היגיעה עצמה?

"וכמו שאמרו ז"ל, עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות," 310 עולמות לכל אחד ואחד, "וכו', ואין לומר, שמקצת השכר נותן השי"ת חלף טרחתם, והשאר במתנת חנם," הוא קצת שכר  נותן לנו וקצת נשאר כאילו עודף, בכל זאת כמתנת חינם.

"שאם כן מה הועילו חכמים בתקנתם, שהרי נשאר הפגם של בושת הפנים, בשאר המתנה, אלא שאין דבריהם אלו מובנים כפשוטם, אלא יש כאן כוונה עמוקה." השאלה היא פשוטה: איפה היגיעה ואיפה השכר? הוא לא רוצה לדבר כאן לא על הקליפות ולא על העבודה שלנו, אלא הוא אומר שאפילו בצורה פשוטה, כמו שמסבירים לנו שצריך לקיים תורה ומצוות, להיות בני תורה, ותמורת זה מקבלים  ש"י עולמות, "היום לעבודה ומחר לקבל שכרם", שהעולם הזה דומה לפרוזדור, אנחנו מכינים את עצמנו כאן לקבלת הניצחיות שם. 

   בעולם שלנו נרצה או לא נרצה היגיעה שלנו גם באיכות וגם בכמות כנגד מה היא? בשביל לקנות  אוטו? כדי לזכות במשרה יותר גבוהה? אבל כמה שלא נעשה, אי אפשר אף פעם להשוות את זה עם נצחיות. זה פשוט בלתי אפשרי, ומה שלא נגיד רואים את זה אפילו לפי הלוגיקה הפשוטה שלנו. אנחנו בזה לא מתפטרים מהבושה. הוא לא סתם מכניס כאן בושה. יש פה שאלה מאד גדולה, כי אם אומרים לי תעבוד ותרוויח עולם הבא, ואני עובד ומרוויח, אז אני רואה שזה לא שווה לזה, אבל כאשר הקדוש ברוך הוא עושה איתנו כמו שעושים עם ילד, שאומרים לו תעשה משהו כזה קטן ונקנה לך מתנה כזו גדולה, הרווחת! זו אמנם כבר בעיה שלו בתור אב, כי הוא שם את התנאי הזה ואז היגיעה של הילד שווה לשכר המסויים הזה שהאב נותן, הוא עושה את החישוב שמגיע לילד ככה כי הוא חי בעולם עכור לא רואה אותו לא מבין אותו, מסכן, עושה יגיעה קטנה, בשבילו זה כאילו משנה את כל העולמות, אבל הבעיה היא שהילד לא צריך להפטר מהשכר, הוא צריך להפטר מהבושה, זו הבעיה. כי אחר כך שהילד הזה רואה את המתנה הנצחית, את העולם הנצחי, את עולם האמת, אז הוא רואה שהוא קיבל מתנת חינם. ואז איך הוא יפטר מזה?

   העולם כולו חושב, העולם הזה עכשיו והעולם הבא אחרי המוות. תעבוד עכשיו ותקבל שכר אחרי שתלך מהעולם הזה. שכר הוא מה שהבורא הכין לך כשהיו עולמות. כך כתוב: "הצדיקים יושבים..(?)..על ראשיהם ונהנים מזיו השכינא" כך כתוב שהעולם הבא הוא תענוג. מטרת הבריאה זה לא יסורים ויגיעה, מטרת הבריאה זו מנוחה. זו המטרה. זו מחשבת הבריאה.