פרק ג' - אות ט"ו

אות ט"ו

 "ביאור מחצבת הנשמה"

 (בנשמה הכוונה כאן לכלי)

"ועתה יתבאר ענין מחצבת הנשמה, שאמרו שהיא חלק אלקי ממעל וכו', שהקשינו לעיל, איך ובמה תשתנה צורת הנשמה מאורו הפשוט, עד שתהיה נבדלת בזה מן הכל, יתברך, עתה מובן, כי נעשה בה באמת, שינוי צורה גדול," במה נבדלת הכלי - הנשמה, מהאור - מהבורא? "כי הגם שהוא יתברך" אור הבורא "כולל כל הצורות שאפשר לחשוב ולהרהר, אמנם אחר האמור לעיל, אתה מוצא, צורה אחת, שאינה כלולה בו יתברך, והיינו הצורה של הרצון לקבל, שחס ושלום ממי יקבל." אין בו רצון לקבל."אמנם הנשמות, שכל בריאתן היא, משום שרצה יתברך, להנות להן, שזו היא מחשבת הבריאה כנ"ל," נשמה ורצון לקבל זה בעצם היינו הך, "אם כן בהכרח שנטבע בנשמות החוק הזה, לרצות ולחשוק לקבל שפעו. ובזה נמצאות נבדלות הימנו יתברך, משום שנשתנתה צורתן הימנו יתברך, שכבר נתבאר שמהות גשמי נחלקת ונבדלת על ידי כח התנועה וריחוק המקום, והמהות הרוחנית, נחלקת ונבדלת על ידי שינוי צורה, ולפי השיעור שבהשתנות הצורה זה מזה, כן ישוער המרחק בין זה לזה, ובאם שינוי הצורה יגיע להפכיות ממש מן הקצה אל הקצה, אז נעשה חיתוך והבדל גמור, עד שלא יוכלו לינק זה מזה, כי זרים נחשבים זה לזה."

   בזה שהבורא ברא דבר חדש שלא היה בו, הדבר הזה נעשה למקום של אורו למקום התגלותו. בגלל שהצורה הזו לא נמצאת בו, ברוחניות הם נקראים רחוקים זה מזה. התקרבות היא לפי השוואת הצורה, אבל איך אפשר לקרב שתי צורות, שלאחת טבע קבוע להשפיע ולשניה טבע קבוע לקבל, הרי טבע לא משתנה, זה דבר הנתון מלמעלה? התקרבות אפשרית רק אם משתמשים בטבע הנתון בבריאה, ברצון לקבל, בכוונה על מנת להשפיע, במידה הזאת בלבד הפעולה נקראת גם כן השפעה.

   אפשר להגיד שהוטבע בנשמות רצון לקבל, בגלל שהאור הטביע בהן כמו חותמת, כמו בצורה הפוכה בשעווה, צורה לקבל שכנגדו. הטביע פירושו עשה טבע. עד כמה שהאור רוצה להופיע בכל מיני צורות, באותה צורה הוא עושה רצון לקבל שיהיה בדיוק כנגדו, שאז תהיה השלמה גמורה ביניהם, שאחד יכנס בתוך השני בדיוק לפי הרצון הזה, ליצור מקום שיתאים בדיוק ויכסה בזה את כל החסרונות, שימלא את כל המקומות. טבע הנברא זה רק הרצון לקבל, מתוך זה מובן, שאין לנו שום אפשרות לעשות משהו מעבר לטבע הזה, אם לא נקבל מלמעלה את הכוח לרצון להשפיע.

   איך מסבירים יציאת יש מאין? על בחינת שורש ב-ד' בחינות באור ישר אין מה לדבר, כי שם מדברים על מה שקרה לפני הבריאה, מעבר לבריאה, ואנחנו מדברים רק על המצב שישנה כבר ההבחנה יש מאין, ואחר כך על ההתפתחות שלה. אם מדברים על גמר הכלי, אז גמר הכלי נגמר בעולם הזה. לפני הבריאה אי אפשר לדבר על איזו תכונה יש בו, מה יש בו, כי איך נדע על ידי איזה כלי, על איזו תכונה שבו, לפני הבריאה.

   אלא הוא רצה להופיע כלפי הנברא העתידי בצורת הנותן, המשפיע, הטוב ומטיב, ולפי זה ברא בנברא רצון הזה שיגלה את התכונה הזאת, אבל מה זו תכונת הרצון להטיב, אי אפשר להגיד בלי כלי. זה בכלל שני דברים שאי אפשר לקבוע אותם אחד בלי השני. זו הבעיה, כי בלי כלי אין תכונה באור, אי אפשר להגיד זה טוב, זה רע. כעיקרון אנחנו בכלל לא יכולים להבין מה זה משהו שקיים בלי תכונות, ולא קבע איזו צורה אחת שלו שבה הוא רוצה לפעול בבריאה. כל מה שלפני הבריאה אין לנו שום אפשרות לתפוס. אם אני מרגיש שאני לא יכול לתפוס זה אמת, כאן זה שאלת התפיסה.

   צורה זה נקרא תכונת השוואת הצורה, השוואת התכונות, לא מדברים על החומר עצמו, אלא על הצורה שמלובשת בתוכו, הצורה שלו זה התכונה שלו, זה מה הכיוון שלו. זה חומר בצורה מלובשת בחומר. החומר הוא רצון לקבל, ומה צורתו? יש חומר שנקרא רצון לקבל כללי, אחר כך אנחנו אומרים על החומר הזה שיש לו כמה צורות והופעות. הרצון לקבל הזה הוא מקבל, הוא משפיע, זאת אומרת באיזו צורה הוא מופיע, באיזו צורה הוא משתמש ברצון לקבל שלו, בתכונה, בטבע שלו. כמו שהוא אומר, יש לנו עץ שממנו אפשר לעשות שולחן, אז העץ הוא החומר וממנו אני עושה משהו לשימוש מסויים, למשל שולחן. על רצון לקבל שעליו אני מוסיף צורה חיצונית בצורת הרצון לקבל, עליה הוא מדבר,  לא צריך להגיד על נברא שהוא רצון לקבל, זה ברור, אבל עכשיו הצורה החיצונית שלו היא רצון לקבל ואחר כך היא תהיה בצורה על מנת להשפיע.

   צורה מלובשת בחומר. מעץ אפשר לעשות כמה דברים, לא רק שולחן. אבל יש רק דבר אחד שבורא עשה, הכניס יש מאין בבחינת שורש. אין יותר מזה. כל הדברים שמתפתחים אחר כך הם צורות חיצוניות נוספות על הנקודה הזאת שנקראת יש מאין. חוץ מזה אין שום דבר. הנקודה הזאת זה החומר, והרצון לקבל וכל יתר הצורות, יתר התוספות, זה התפתחות שלה. זה כביכול צורות חיצוניות עליה,  בחינה ב' כלפי בחינה א', זה לא רצון להשפיע, הבורא לא ברא רצון להשפיע מצד הנברא, הוא לא ברא שני נבראים שאחד רוצה לקבל ואחד רוצה לתת. החומר נשאר, הצורה החיצונית שלו משתנה. חומר עצמו זה רצון לקבל, בגלל זה הוא אומר כאן: "בצורת רצון לקבל", על החומר שהוא סתם רצון כללי לקבל יש עכשיו צורת רצון לקבל ויכול להיות שעל החומר שהוא רצון לקבל יש צורת רצון להשפיע. כאילו חומר ראשוני, חומר גלם. בסופו של דבר נברא בתוכו הוא תמיד רצון לקבל. זה לא משתנה, הטבע לא משתנה. סך הכל הצמצום הוא בכדי להשתמש בטבע עצמו, אין יותר מזה, בגלל זה נקרא "קישוט", כי הוא לא יכול לשנות את עצמו, הוא יכול לשנות את השימוש בלבד. הצורה הזו היא יש מאין כי היא לא קיימת בבורא.