אות
ח'
"במחשבה
אחת נאצלה ונבראה כל המציאות,
והיא הפועלת,
והיא עצם הפעולה, והיא מציאות
השכר
המקווה, והיא מהות היגיעה"
"וטרם
שאנו נכנסים בביאור דבריהם ז"ל, צריכים להבין, במחשבתו יתברך, בבריאת העולמות
והמציאות שלפנינו, שלא יצאו פעולתם לפניו, בדרך ריבוי מחשבות, כמו דרכינו." זה
לא שהוא חשב על שכר ויגיעה ומה יהיה על הבושה שלנו ואיך להסתתר מאיתנו ואיך לתת
לנו את כל המתנות אחר כך ואיך כל אחד יתקן את עצמו. ריבוי מחשבות לא נמצא בבורא.
יותר ממחשבה אחת אומר שמחשבה אחת היא פחות מהשניה, שכבר היא לא שלמה. אם הן שתיים
חייב להיות חוסר שלמות באחת מהן.
"כי
הוא יתברך, אחד, יחיד ומיוחד, כנ"ל," התוצאה משלמותו, "וכמו שהוא פשוט,"
בלי ריבוי מחשבות, רצונות, דיעות ומטרות, "כך אורותיו הנמשכים הימנו, פשוטים
ומיוחדים," למה "אורותיו", הרבה אורות, כבר יש איזשהו
ריבוי, אלא מה הוא כותב: "בלי שום ריבוי צורות, כמו שכתוב, לא מחשבותי
מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי וגו'." לא כמו שאצלנו שכל מחשבה, כל רצון, לא
יכולים להיות אחד אפילו בתוכם, "ועל כן תבין ותשכיל, שכל השמות והכינויים,
וכל העולמות העליונים והתחתונים, הכל אור פשוט אחד, יחיד ומיוחד, שאצל השם יתברך,
האור הנמשך, והמחשבה, והפעולה, והפועל, וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, המה אצלו
דבר אחד ממש." אנחנו
לא יכולים להגיד מה אצלו, אבל אנחנו מזה פשוט יכולים להשכיל מה צריך להיות אצלנו,
שהכל מה שבא אלי ממנו זה הכל רק אחד.
"ועל פי זה תשפוט ותשכיל, שבמחשבה אחת
נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון.
אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת
התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה. כמו
שפירש הרמב"ן ז"ל, בסוד אחד יחיד ומיוחד כנ"ל."
עדיין אין
כאן תשובה אבל הוא רוצה להגיד רק דבר אחד: כמו שעצמותו אחד בכל הפעולות, המחשבות
והמטרות כלפינו, כך הופעתו כלפינו היא ממש אחד יחיד ומיוחד. אלא שזה מתחלק
בהבנתנו, בהרגשתנו, לעיניינו, בריבוי בכמות ובאיכות.
ממדרגה רוחנית הכי קטנה ועד מדרגה רוחנית הכי
גבוהה סך הכל מה שאנחנו משיגים בהשגה שלנו זו השגת האיחוד וההנאה בסופו של דבר
מהתכונה הזאת, והמטרה היא האיחוד בעצמו, השלמות. שלמות ההשגה, שלמות הדעת, כך גם
כתוב: "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם", הידיעה, ההנאה, התחברות, הכל.
"איחוד" בעצם עונה על הכל, זו מילה מאד עמוקה. איחוד עם אחד, עם שלמות.
איחוד שאתה מתיחד עם אחד בהשגת שלמותו. המדרגות שאנחנו משיגים בבורא, הן סך הכל רק
התכונה הזו: אחד יחיד ומיוחד. זו תכונתו. לזה אנחנו לאט לאט משווים צורה. מהמדרגה
הקטנה הרוחנית ועד סוף כל המדרגות האין סופיות אנחנו משיגים את האיחוד, רק כל פעם
משיגים במידה אחרת. ההשגה היא לא בשכל, ההשגה היא בחושים המתוקנים שלנו.
בהשגה שיכלית בלבד אין שלמות. זו שלמות
שהכנסתי איזה דיסקט יותר חזק לתוך הבהמיות? הפילוסופים הגדולים של האנושות באמת
הגיעו לדרגות שהשכל האנושי לא יכול להגיע וגם הם בסופו של דבר הגיעו להכרה באמונה
ובאלוקות. כתוב גם אצל אריסטו או אפלטון, שדעת היהודים זו האמת. קרה גם שמקובלים
היו צריכים לצאת למלחמה נגד פילוסופים כי לא היתה ברירה, כמו הרמב"ם למשל
בספרו "מורה נבוכים", שם הוא כותב במיוחד לאנשים שפנו לפילוסופיה. פשוט
מי שעובד לפי השכל, שחוקר עם האצבע מה שיש בתורה וזה לא צריך להיות דווקא גוי, יכול
להיות גם מישהו בעם ישראל, שעובד רק ככה ובצורה כזאת רוצה להשיג, אלה נקראים אצלנו
פילוסופים. בקבלה מי שלא מתקן בצורה מסויימת את עצמו על מנת להשפיע וכתוצאה מזה
מתגלה לו הבורא, אז הוא עובד עם השכל ולא עם כלים מתוקנים. בקבלה אין שכל. מה
שמקבלים לא נקרא שכל, מקבלים הרגשה, התגלות האלוקות. בשכל לא מקבלים כלום
ברוחניות. הלב מבין. לא כתבו את הדברים האלה מתוך שכל. מי שחושב בשכל הוא לא
מקובל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה