אות
י"ב
"הרצון לקבל הכלול במחשבת
הבריאה, הוציא
אותו מעצמותו יתברך
לבחינת השם אין סוף."
"ובזה,
ארוח לן להשכיל, במה שאור אין-סוף-ברוך-הוא יצא מכלל עצמותו יתברך, שאין לנו בו
שום הגה ומלה, להיות מוגדר בשם אור אין סוף כנ"ל, שהוא בסבת ההבחן הזה
הנ"ל, אשר באור הזה, כלול בו הרצון לקבל מעצמותו יתברך, שהוא צורה חדשה,
שאינה כלולה חס ושלום כלל וכלל בעצמותו יתברך, כי ממי יקבל חס ושלום. וזו הצורה,
היא גם כן כל גדלו של האור הזה, כנ"ל, ודו"ק (ודייק),
כי אי אפשר להאריך כאן."
זאת אומרת, איך אנחנו יכולים
להגיד על האור שהוא מתפשט, יוצא מעצמותו, עובר ממקום למקום? אין דבר כזה כמו בחלל
שלנו, שיש איזה ספק של אור, ומקום שקולט את האור ובאמצע האור עובר מאחד
לשני. אלא ענין יציאת האור הוא על ידי חסרונות שנמצאים בו, שהם מגלים אותו, ובמידה
שהם מגלים אותו, רק כך אנחנו יכולים לדבר על האור שהוא יוצא, שהוא נמשך, מאיזה
גודל ובאיזה אופן, שזה כבר תלוי בכלי שמגלה אותו.
זה מה שהוא אומר: הרצון לקבל הכלול במחשבת
הבריאה הוא הוציא אותו מעצמותו יתברך לבחינת השם אין סוף. מה זה נקרא השם אין סוף?
הכלי מגלה את השם אין סוף ואופן הכלי הוא כזה שהוא נותן את השם "אין
סוף" לאור. בעצם אנחנו אף פעם לא מדברים על האור אלא על אופן התגלותו כלפי
הכלים. שכלי בצורה כזאת עובדת ומגלה אותו.
אפשר להגיד כך: שכלי מגיעה לאיזו תכונה
מסויימת היא קוראת לתכונה שלה כך וכך, בגלל שעל ידי התכונה שלה היא מגלה את האור
בצורה כך וכך. נגיד אם כלי מגיעה למצב אין סוף, שאין מצידה הגבלת קליטה, הגבלת
קבלה, אז היא קוראת לאור "אור אין סוף", למרות שאור אי אפשר לקרוא בשום
שם. למשל "אור יחידה", זה כלי עשתה על עצמה איזו עבודה, עשתה איזה לבוש
מיוחד לאור, שהלבוש הזה מגלה אור בצורה מסויימת, אז בעצם ללבוש שלה היא קוראת
"יחידה", אלא שאנחנו אומרים שאור המתגלה אחרי הכלי הזה נקרא כך. זאת
אומרת השמות הם בעצם של הכלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה